גזר דין בתיק ת"פ 32913-06-12

הרקע וכתב האישום

1.       הנאשם שלפני הורשע על פי הודאתו בביצוע העבירות הבאות: 4 עבירות של השמטת הכנסה מדוח, לפי סעיף 220(1) ל פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 [ הפקודה], 4 עבירות של מסירת אמרה כוזבת בדוח שהוגש, לפי סעיף 220(2) לפקודה, 4 עבירות של הכנת פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות, לפי סעיף 220(4) לפקודה ו-4 עבירות של שמוש במרמה, ערמה ותחבולה, במזיד, בכוונה להתחמק ממס, לפי סעיף 220(5) לפקודה.

2.       אלה העובדות: הנאשם עסק בביצוע עבודות חשמל ושיפוצים, תחת שם הפירמה "חשמלניום", בין השנים 2001 - 2006. בתוקף עיסוקו חייב היה הנאשם בניהול פנקסים בהתאם לפקודה והתקנות לפיה. הוא לא ניהל פנקסי חשבונות בהתאם לנדרש. בין היתר לא ניהל ספר הזמנות כנדרש ופנקסי קבלות כנדרש, אלא החזיק וניפק חשבוניות מס בלבד. הוא השתמט מחובתו זו בתחבולה, באופן שלא איפשר קיום מעקב מבוקר אחר הזמנותיו והסכומים שנתקבלו בעקבות הזמנות אלה. הוא רשם בפנקסי החשבונות פרטים שלא תאמו את היקף הכנסותיו.

הנאשם השמיט מהדוחות שהגיש לפקיד השומה סכומים שהם לכל הפחות כדלקמן:

§       ביום 26.6.02 הגיש דוח על הכנסות לשנת המס 2001 בו דיווח על הכנסות בסך 154,747 ש"ח, תוך השמטה של לפחות 38,552 ש"ח.

§       ביום 29.9.03 הגיש דוח על הכנסות לשנת המס 2002 בו דיווח על הכנסות בסך 81,727 ש"ח, תוך השמטה של לפחות 138,110 ש"ח.

§       ביום 26.6.05 הגיש דוח על הכנסות לשנת המס 2003, תוך השמטה של לפחות 238,473 ש"ח.

§       ביום 26.6.05 הגיש דוח על הכנסות לשנת המס 2004, תוך השמטה של לפחות 288,064 ש"ח.

בסך הכל השמיט הנאשם בשנות המס 2001 - 2004 הכנסות בסכום שאינו פחות מסך של 703,199 ש"ח, ועשה את כל האמור במזיד, תוך כוונה להתחמק ממס, תוך שמוש במרמה, ערמה ותחבולה.

טיעוני הצדדים לעונש

3.       בטיעוניה לעונש הדגישה בא כוח המאשימה את הקושי באכיפת חוקי המס לגבי בעלי מקצוע כמו זה של הנאשם, אותם הגדירה "נותני שרות בסדרי גודל קטנים". היא התייחסה בדבריה למקצועות כגון חשמלאים, שרברבים, "שיפוצניקים", צבעים וכיוצא באלה, מקצועות אשר אופי עבודתם מאפשר להם (מהבחינה הטכנית) להחליט אם הם רוצים לשלם מס, אם לאו, וכאשר הם מחליטים שלא לשלם מס ולהעלים הכנסה, יכול הדבר להעשות בדרך קלה, על ידי אי הוצאת קבלה, כאשר הדבר קשה מאוד לאיתור ולגילוי. היא הדגישה כי הדברים חשובים בעיקר בפן של אחד מהערכים הנפגעים כאשר אדם מעלים מס, והוא הערך של שוויון הנשיאה בנטל. היא ציינה כי במצב הענינים הקיים, בעל עסק שמקפיד על החוק ומשלם מיסים כדין, נקלע לתחרות לא הוגנת. הוא אינו יכול להתמודד עם רמות המחיר שיכולים להציע בעלי מקצוע שאינם משלמים מס, היכולים לעבוד במחירים זולים יותר ולתת הצעות אטרקטיביות יותר ללקוחות פוטנציאליים. דבר זה גורם לפגיעה קשה בבעלי המקצועות הללו שהם שומרי חוק, ומקשה דווקא עליהם "להחזיק את הראש מעל המים".

התובעת ציינה את חומרת העבירות בהן מדובר, והפנתה לפסיקה הקובעת כי באופן עקרוני ראוי להטיל בגין עבירות אלה מאסר בפועל. עוד ציינה כי במקרה דנן אין מדובר בעבירה שבוצעה באופן חד פעמי, או בחשבונית שלא הוגשה מחוסר ידיעה, אלא בהתנהלות מתמשכת שהלכה והחמירה משנה לשנה, כאשר בשנה הראשונה לביצוע העבירה העלים הנאשם סכום נמוך מזה שעליו דיווח, בהמשך עלה סכום המס המועלם על הסכום המדווח ולבסוף בחר הנאשם שלא להצהיר על הכנסה כלל, ולהעלים את מלוא הכנסותיו.

ב"כ המאשימה ציינה כי מתחם העונש הראוי הוא בין שבעה חודשי מאסר בפועל לבין עשרים חודשי מאסר בפועל, בתוספת רכיב ענישה כלכלי של קנס, שנע בין 30,000 ש"ח ל-60,000 ש"ח, וכן מאסר מותנה.

המאשימה ביקשה למקם את הנאשם במרכז מתחם הענישה וזאת לאור אי הסרת המחדלים ואי תשלום החובות, מצד אחד, אך מהצד האחר - העדר עבר פלילי, הודייה מוקדמת ונטילת אחריות. לפיכך, ביקשה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל של שנה וקנס כספי ניכר.

4.       במסגרת הטיעונים לעונש העידו לזכות הנאשם שלושה עדים:

מר פרץ זהבי, המכיר את הנאשם מזה 12 שנים ממקום עבודה משותף, העיד כי מדובר באדם בעל רמת נתינה גבוה ביותר. הוא ציין מקרה בו נכח שבו הנאשם ויתר על מצרכים שקנה לעצמו בסופרמרקט ונתן אותם למשפחה שנתקל בה באקראי.

העיד רו"ח שמואל רוזנברג, אליו פנה הנאשם על מנת שיסייע לו להגיע להסכמות עם פקיד השומה לגבי תשלום החוב העומד לחובתו בשומות האזרחיות. רו"ח רוזנברג התייחס למאמצים שנעשו על מנת להסיר את החוב האזרחי.

מר עמי גבעתי הינו חבר ילדות של הנאשם, ומעבר לכך, כיום הינו גיסו. הוא סיפר על המשבר שעבר הנאשם ועל נסיונותיו לאחות את משפחתו שהתפרקה. הוא ציין את מקומו המרכזי של הנאשם במשפחה. הוא שמע מאנשים אחרים על העזרה שנותן הנאשם לנזקקים בקהילה בדרך של ביצוע עבודות ללא תמורה, בהתנדבות, בעמותה לנזקקים. הוא סיפר על בנו של הנאשם המצוי בתקופה של רגישות נפשית והעלה חשש שאם הנאשם ילך למאסר, עשוי הדבר להמיט אסון על המשפחה ועל אותו ילד בפרט.

5.       ב"כ הנאשם טען כי מדובר בנאשם שניהל ספרים ולא חי מחוץ למעגל משלמי המיסים. בכל התקופה בה בוצעו העבירות נושא תיק זה הוא שילם את המע"מ המתחייב מהעסקים שעשה. הוא לא השתמש בחשבוניות פיקטיביות כדי להפחית מהכנסותיו. הוא עשה טעות שנבעה ממצוקה כלכלית אליה נקלע, ולא דיווח למס הכנסה על הכנסותיו. בתחילת הדרך לא ראו רשויות המס את התיק כחמור במיוחד וקיבלו את בקשתו לתשלום כופר, שכן הנאשם עמד בקרטריונים לכך. בתחילה הושת עליו כופר בסכום מסוים, אותו לא שילם. הסכום הופחת בהמשך והוא שילם מתוכו רבע לרשות המיסים. לא עלה בידו לשלם יותר מכך, וכך נמצאים 30,000 ש"ח בידי רשות המיסים, כשסכום זה אינו בעל מעמד רשמי. סכום הכופר הופחת פעם נוספת, לבקשתו, אך גם בסכום המופחת (שעמד לבסוף על 90,000 ש"ח) לא הצליח לעמוד. יוצא אפוא, כי בשל העדר 60,000 ש"ח, החסרים לנאשם לצורך תשלום הכופר, הוא עומד לדין פלילי.